המלכודת שבין מצוינות לגאונות: האם אתם עושים את מה שאתם טובים בו, או את מה שנועדתם לו?

הבעיה במצוינות היא שהיא נוחה. היא מעניקה לנו אישור חברתי וביטחון. אבל עבור מי שרוצים לעבור ממרוצים לרוצים, המצוינות הופכת למחסום. 

הבעיה המרכזית עם אזור המצוינות היא שהוא מרגיש כמו בית, אבל הוא למעשה תחנה בדרך. רובנו חונכנו להיות ״מצטיינים״ להשיג ציונים טובים, לעמוד ביעדים, להיות אלו שתמיד אפשר לסמוך עליהם. 

המצוינות מעניקה לנו המון אישור חיצוני: כבוד, שכר גבוה ותחושת ערך שמגיעה מהסביבה. זהו ״כלוב של זהב״ שקשה מאוד לרצות לפרוץ, כי המחיר של העזיבה נראה גבוה מדי.

אבל כאן מסתתר המלכוד העמוק של הריצוי: 

כשאנחנו נשארים באזור המצוינות רק כי אנחנו ״טובים בזה״ וכי ״זה מה שצריך״, אנחנו מוותרים על הריבונות שלנו. אנחנו מנהלים את החיים שלנו לפי הציפיות של אחרים, ולא לפי הקול הפנימי שלנו. המעבר לגאונות דורש מאיתנו אומץ לוותר על הביטחון שבמצוינות. על המקום שבו אנחנו כבר יודעים הכל ושולטים בהכל. כדי להסכים להיות ״מתחילים״  במרחב החדש והמדויק שלנו. 

הגאונות שלכם לא מחכה שתהיו עוד יותר טובים במה שאתם כבר עושים. היא מחכה שתסכימו להניח למה שכבר לא משרת את הצמיחה שלכם.