במאמר לרוץ מרתון ולהישאר במקום פירקנו לגורמים את מודל מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה של סטיבן קובי. ראינו כיצד מנהיגות אפקטיבית נמדדת ביכולת להסטת משאבים מודעת ממה שחוסם ומדאיג אותנו (שם האנרגיה מתבזבזת) אל עבר מה שנמצא בשליטתנו המלאה.
אבל בואו נדבר דוגרי.
כמה פעמים ישבתם בדיון, ידעתם באופן תיאורטי לחלוטין שאתם צריכים להתמקד במעגל ההשפעה, ובכל זאת מצאתם את עצמכם נסחפים רגשית ללולאת דאגה מתישה? כמה פעמים הבטחת לעצמך ״לשנות את השפה שלך״, אבל ברגע של לחץ חזרת אוטומטית לדפוסי הגנה ישנים?
זה קורה לכולנו, והסיבה לזה פשוטה: מעגל הדאגה לא מנהל אותנו מהמציאות החיצונית, הוא מנהל אותנו מתוך תבניות החשיבה הלא מודעות שלנו.
כדי להפוך את המודל של סטיבן קובי מכלי פילוסופי למציאות בשטח, אנו מגייסים את עולם ה-NLP (Neuro Linguistic Programming או בעברית: תכנות עצבי לשוני).
במאמר זה נבין כיצד המוח שלנו מייצר את גבולות המעגלים, ונקבל כלים יישומיים לפריצת הגבולות הללו כדי להרחיב את מעגל ההשפעה הניהולי באופן מיידי.
תֹּוכן העיניינִים
המפה היא לא השטח: איך המוח מייצר דאגה?
אחת מהנחות היסוד המרכזיות ב nlp היא שהמפה היא לא השטח.
מאחר והמוח האנושי לא מסוגל לקלוט את מיליוני פיסות המידע שמציפות אותו בכל שנייה מהסביבה החיצונית. כדי למנוע קריסה מערכתית, הוא מעביר את המציאות דרך שלושה מסננים קוגניטיביים אוטומטיים: השמטה, עיוות והכללה.
כשמנהל או מנהלת חווים משבר בארגון (למשל, קיצוץ תקציבי פתאומי), המוח שלהם בונה מפה מנטלית של האירוע. אצל אנשי המנהיגות הראקטיבית, מערכת הסינון תפעל בצורה הבאה:
השמטה: המוח ישמיט את כל נקודות האור, ההצלחות הקודמות והמשאבים שעדיין קיימים בצוות.
עיוות: המוח יעוות את תמונת המצב ויתפוס את החלטת ההנהלה כאיום אישי או כחוסר הערכה מוחלט.
הכללה: המוח יקבע הכללה גורפת כמו: ״אי אפשר לעבוד בארגון הזה יותר״ או ״אף פעם לא נותנים לנו גיבוי״.
וכך, תוך שבריר שנייה, המוח מייצר מפה פנימית קודרת שמטילה את המנהיג אל מעמקי מעגל הדאגה.
הבעיה היא שאנו לא מגיבים למציאות כפי שהיא, אלא למפה שיצרנו בראש. מפה רוויית דאגה תייצר אוטומטית תחושת תקיעות, לחץ פיזיולוגי ותפקוד ניהולי חסר אונים.
להחליף את העדשה הניהולית
הכלי הראשון והמהיר ביותר של ה-NLP לפריצת גבולות מעגל הדאגה הוא ריפריימינג (שינוי מסגור). המושג לקוח מעולם האמנות: אם ניקח תמונה ונחליף לה את המסגרת, כל האופן שבו אנו תופסים את התמונה ישתנה. בעולם הניהול, ריפריימינג משמעו שינוי המשמעות שאנו מעניקים לעובדות הקיימות, מבלי לשנות את העובדות עצמן.
קימים שני סוגים מרכזיים של מסגור מחדש שמעבירים אותנו ישירות ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה:
- מסגור מחדש של תוכן:
שאלו את עצמכם: איזו עוד משמעות יאפשר לתת לאירוע הזה? או איזה ערך חיובי חבוי בתוך הסיטואציה המורכבת הזו?
דוגמא:
במעגל הדאגה: ״חבר הצוות הבכיר שלי עזב באמצע הפרויקט, אנחנו הולכים לקרוס״
המסגור מחדש (מעגל ההשפעה): ״חבר הצוות עזב. זו הזדמנות מדהימה לבחון מחדש את חלוקת התפקידים, לקדם עובד זוטר ומוכשר שחיכה להזדמנות, ולבנות תהליך עבודה עצמאי יותר״.
- מסגור מחדש של הקשר:
שאלו את עצמכם: ״באילו נסיבות או באיזה הקשר ההתנהגות או המגבלה הזו יכולות להפוך ליתרון?״
במעגל הדאגה: ״התקציב שלנו קוצץ ב-30%, אי אפשר לייצר מוצר איכותי ככה״
המסגור מחדש (מעגל ההשפעה): ״המגבלה התקציבית הזו היא בדיוק המנוע שיכריח את הצוות שלנו לצאת מאזור הנוחות, לפתח חדשנות טכנולוגית ולמצוא פתרונות רזים (Lean) שיהפכו אותנו למחלקה היעילה ביותר בחברה״.
חופש ניהולי אמיתי אינו היעדר בעיות, אלא היכולת לבחור את הפרשנות שאנחנו מעניקים להן. ברגע שאתם משנים את המסגור של האתגר, הגבול הדימיוני של מעגל הדאגה נפרץ, ואתם מתייצבים בעמדת הסמכות המקצועית שמכתיבה את הצעד הבא.
אחד האתגרים הגדולים ביותר במנהיגות הוא שמירה על קור רוח, חוסן נפשי וצלילות דעת בזמן אמת – מול לקוח זועם, בדירקטוריון מתוח או בעיצומו של משבר תפעולי. ב-NLP, הטכניקה המרכזית לניהול מצבים רגשיים נקראת עיגון משאבים (Anchoring).
עוגן
עוגן הוא קישור נוירולוגי אוטומטי בין גירוי חיצוני (מראה, קול, מגע) לבין מצב רגשי פנימי (ביטחון, רוגע, פוקוס). בדיוק כפי ששיר ספציפי ברדיו יכול להציף אתכם מייד בתחושת נוסטלגיה או שמחה, מנהיגים יכולים לייצר לעצמם עוגנים יזומים, כדי לשלוף את עצמם ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה תוך שניות.
כיצד תייצרו עוגן חוסן מנהיגותי? בארבעה שלבים פשוטים:
- בחירת המצב הרצוי
זהו את המצב הרגשי שאתם זקוקים לו הכי הרבה עכשין כשאתם ברגע לחץ במעגל הדאגה.
(למשל: ביטחון עצמי, שקט פנימי, חדות מנטלית)
- הצפת הזיכרון
עצמו את העיניים וחזרו בדמיון לרגע ספציפי בעבר שבו חוויתם את המצב הרגשי הזה במלוא עוצמתו. רגע שבו הובלתם הצלחה גדולה, או פתרתם משבר מורכב. תאפשרו לעצמכם לראות את מה שראיתם אז, לאוזניים שלכם לראות את מה ששמעתם, ולגוף שלכם להרגיש את התחושה שהולכת ומתעצמת בגוף.
- יצירת עוגן
כאשר התחושה מגיעה רגע לפני שיא העוצמה שלה, בצעו תנועה פיזית ייחודית ודיסקרטית, כזו שתוכלו לעשות בכל סיטואציה. למשל, לחיצה חזקה של האגודל אל האצבע המורה או נגיעה בשעון היד. החזיקו את התנועה במשך 5-10 שניות ושחררו.
תחזרו על השלב הזה 3-5 פעמים
- בדיקה וכיול
פקחו עיניים, הסיטו את המחשבה למשהו ניטרלי (למשל, מה מספר הטלפון שלכם מהסוף להתחלה).
כעת, בצעו שוב את התנועה הפיזית שבחרתם ובדקו: האם התחושה החיובית והחוסן מציפים את הגוף מחדש באופן אוטומטי?
אם כן, העוגן שלכם מוכן לשימוש ברגע האמת.
השילוב בין הבנת תיאוריית המעגלים של סטיבן קובי לבין כלי הnlp, המנהיגות שלכם מפסיקה להיות הישרדותית והופכת להיות מנהיגות שמייצרת ומעצבת את המציאות מתוך דיוק עצמי עמוק.
אבל אם נדבר תכלס, תובנות תודעתיות וטכניקות מנטליות יהיו חסרות תועלת, אם ביום ראשון בבוקר היומן שלכם ביום ראשון בבוקר, יהיה כמו שדה קרב.
פריצת מעגל הדאגה לא קורית באוויר, היא קורית כשאנחנו מסוגלים להגיד לא לפגישה מיותרת שנחתה עלינו בדקה ה-90, כשאנחנו מסרבים להישאב לשיחת מסדרון מתישה על החלטת הנהלה שאי אפשר לשנות, וכשאנחנו נועלים בלו״ז שעתיים נקיות לטובת המשימות האסטרטגיות שבאמת יזיזו את המחט עבור החברה והצוות שאנחנו מובילים.
כדי שהיא תהפוך הלכה למעשה, אנחנו חייבים להוריד אותה ישירות אל שולחן העבודה האופרטיבי שלכם. למצוא את דרכה אל תוך היומן שלכם, אל תוך סדרי העדיפויות הבוקר ואל תוך השעה שבה אתם פוגשים את הצוות שלכם.
במאמר הבא, ״במקום לנהל את הזמן, תנהלו את ההשפעה: המדריך האופרטיבי ליומן המנהיג המדויק״ נעשה בדיוק את זה. נלמד איך לפרק את רשימות המשימות המלחיצות, איך לבנות יומן שמבוסס כולו על קריטריונים של מעגל ההשפעה בשיטה של בדיוק עצמי, ואיך להפוך את הלו״ז שלכם מכלי שמנהל ומתיש אתכם, למנוף שמממש את הסמכות והחזון שלכם בשטח.
