כמנהיגים, כמנהלים וכאנשים שמובילים תהליכים מורכבים יותר, בין אם בארגונים, בעסק עצמאי ובין אם במרחב המשפחתי והאישי, אנחנו פוגשים יום יום כמות אדירה של רעשי רקע: שינויים דרמטיים בשוק, אילוצים תקציביים שנחתו מלמעלה, החלטות שרירותיות של הנהלה בכירה, משברים גלובליים, ואפילו תנודות במצבי הרוח של חברי הצוות או הלקוחות שלנו. קל מאוד, כמעט טבעי, להשאיר את כל האנרגיה היקרה שלנו במקומות האלה. המחשבות נודדות לשם בלולאות אינסופיות, הלחץ הגופני והמנטלי נבנה סביבם, והתחושה המלווה אותנו בסוף היום היא תסכול, חוסר אונים או הרגשה שאנו מתפקדים ככבאים באירוע כיבוי שריפות בלתי נגמר.
אבל מה אם היינו אומרים לכם שיש נקודה ארכימדית אחת, קטנה ומדויקת, שבה אתם משקיעים את התודעה שלכם, והיא זו שקובעת האם המנהיגות שלכם תהיה תגובתית (ראקטיבית) ומותשת, או יוזמת (פרואקטיבית), מצמיחה ומשפיעה?
כדי להבין את הנקודה הזו, אנו צריכים לצלול אל אחד המודלים הקלאסיים והחזקים ביותר בעולם הפיתוח המנהיגותי, המבוסס על תורתו של ד״ר סטיבן קובי (מחבר רב-המכר ״שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד״): מודל מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה.
במאמר זה נפרק את המודל הזה לגורמים, נבין את המנגנונים המנטליים שמפעילים אותו, ונראה כיצד תפיסת המנהיגות של בדיוק עצמי הופכת אותו לכלי עבודה יומיומי לניהול ממוקד ואפקטיבי.
תֹּוכן העיניינִים
המפה המנטלית של המנהיג
סטיבן קובי מציע לנו להתבונן על המציאות הניהולית והאישית שלנו דרך עדשה של שני מעגלים קונצנטריים (מעגלים בעלי מרכז משותף). המיקום שבו אנו בוחרים להציב את הזרקור שלנו בתוך המפה הזו, הוא שמבדיל בין מנהיגות שמובלת על ידי הנסיבות, לבין מנהיגות שמובילה אותן.
- מעגל הדאגה (Circle of Concern)
מעגל רחב זה כולל את כל התופעות, האירועים והאלמנטים שיש לנו עניין בהם, שמטרידים אותנו, משפיעים על סדר היום שלנו או מעוררים בנו דאגה, אך אין לנו שום יכולת ישירה לשנות אותם, לשלוט בהם או לעצב אותם.
במרחב המנהיגותי והארגוני יכנסו לשם: המצב הפוליטי או הכלכלי, הנחיות רגולציה חדשות, המדיניות הגלובלית של החברה, התנהגויות של קולגות ממחלקות מקבילות שאין לנו סמכות עליהם, החלטות עבר שכבר התקבלו, או האופן שבו אנשים אחרים בוחרים לפרש את המהלכים שלנו.
מלכודת האנרגיה המבוזבזת:
כאשר מנהלים ומנהיגים ממקדים את רוב תשומת הלב שלהם במעגל הדאגה, הם נכנסים לפוזיציה תגובתית (ראקטיבית). האנרגיה המנטלית שלהם מתפזרת על פני האשמות, הטלת אחריות על גורמים חיצוניים, קיטורים ותחושת קורבנות פנימית. המנגנון הפיזיולוגי והפסיכולוגי של התמקדות בדאגה מייצר סטרס כרוני, וכתוצאה ישירה מכך, מעגל ההשפעה הממשי הולך ומצטמצם, כמעט נעלם.
- מעגל ההשפעה (Circle of Influence)
מעגל זה שוכן בלבו של מעגל הדאגה, והוא ממוקד אך ורק בדברים שיש לנו יכולת ממשית, מעשית וישירה לעשות לגביהם משהו. זהו המרחב הטהור של הבחירה החופשית, של הפרואקטיביות ושל הלמידה.
במרחב המנהיגותי והארגוני זו הגישה הניהולית שבה אני בוחר/ת לפתוח את הבוקר, סגנון התקשורת והחיבור שאני מייצר/ת עם העובדים שלי, מידת ההקשבה והנוכחות שלי בפגישות, הפתרונות האלטרנטיביים שאני מכין/ה מראש, סדרי העדיפויות של המשימות של הצוות, והתגובה הרגשית והמעשית שלי למשברים.
הרווח המנהיגותי הפרואקטיבי:
מנהיגים אפקטיביים אינם חיות בבועה מנותקת. הם מודעים היטב למעגל הדאגה ולמגבלות המציאות. אולם, הם מקבלים החלטה מודעת שלא לתת למעגל הדאגה לנהל את המשאבים הפנימיים שלהם. הם משקיעים את כל כוחם, היצירתיות שלהם והסמכות המקצועית שלהם במעגל ההשפעה. קסמו של המודל טומן בחובו עיקרון מרתק: ככל שהאנרגיה מופנית באופן עקבי למה שניתן לעשות, מעגל ההשפעה מתרחב באופן אורגני, תופס נפח גדול יותר ממעגל הדאגה, ומשפיע בעקיפין גם על תחומים שבעבר נראו מחוץ להישג ידנו.
העיקרון המנהיגותי שלנו בבּדִיוּק עצמי מתבסס על ההבנה שמנהיגות מדויקת ואותנטית לעולם אינה נמדדת במידת השליטה שיש לנו על נסיבות החיים החיצוניות, אלא במידת האחריות, והיכולת להגיב שאנו לוקחים על המציאות הפנימית שלנו.
המעבר המנהיגותי האמיתי מתרחש כאשר אנו מפסיקים לרצות את הדאגות והתכתיבים החיצוניים ועוברים לנהל את המציאות מתוך הרצון הפנימי המזוקק, החזון והערכים שלנו. זהו המרחב שבו מתממש החופש לבחור אחרת
איפה המיקוד שלך?
כדי להעמיק במודל, כדאי להתבונן בגרף הדינמי שקובי מתאר. המעגלים הללו הם לא סטטיים. הם נושמים, מתרחבים ומתכווצים בהתאם לפוקוס התודעתי שלנו.
מנהיגות ריאקטיבית:
התמקדות במעגל הדאגה
כאשר מרכז הכובד הניהולי נמצא בחוץ, המיקוד הוא ב-״אין״.
אין מספיק תקציב, אין גיבוי מההנהלה, העובדים לא מספיק מחויבים, הזמן קצר מדי.
המיקוד באין מייצר אנרגיה שלילית שמזינה את עצמה. המנהיג מרגיש חסר אונים, מפתח דפוסי התגוננות, והסביבה חשה בזה מיד.
חוסר המעש או העשייה התגובתית גורמים לכך שקולגות ומנהלים מפסיקים להתייעץ, הסמכות המקצועית נשחקת, ומעגל ההשפעה הולך וקטן, עד שהמנהיג הופך לבורג קטן במערכת שרק מגיב להנחיות.
מנהיגות פרואקטיבית:
התמקדות במעגל ההשפעה
מנהיגים פרואקטיביים פועלים מתוך גישה של ״יש״.
יש אילוצים, אבל מה בכל זאת פתוח בפנינו?
המיקוד שלהם הוא פנימי. הם שואלים את עצמם:
איזה מנהיג אני רוצה להיות בשבר הזה?
איך אני יכול לרתום את הצוות שלי למרות היעדר המשאבים?
העשייה הממוקדת הזו מייצרת אנרגיה חיובית.
הסביבה מזהה מנהיגות שמביאה פתרונות ולא רק בעיות, שמפגינה יציבות וחוסן נפשי גם כשהים סוער. כתוצאה מכך, מעמדם מתחזק, הסמכות שלהם עולה, והמערכת מעניקה להם יותר חופש פעולה ואחריות. מעגל ההשפעה מתרחב ומקבל נפח משמעותי בארגון.
3 צעדים מעשיים ליישום המודל בארגון:
תיאוריות ארגוניות זה נהדר. אך הערך האמיתי של תיאוריה מתקיים כשהיא פוגשת את המציאות. ביכולת לתרגם אותה לפעולות קונקרטיות ברגע האמת, בפגישת צוות סוערת, מול תקציב מקוצץ או ברגע של קבלת החלטה קריטית.
הנה שלושה צעדים אופרטיביים מבוססי עשרות שנות ניסיון באימון ותהליכי ליווי:
1. מיפוי
בכל פעם שאתם מרגישים שהצפה רגשית או תחושת תקיעות מאיימות לנהל אתכם, עצרו את העבודה השוטפת למשך 10 דקות. קחו דף לבן ונקי וחלקו אותו לשני טורים ברורים:
טור א: מעגל הדאגה (מה שלא בשליטתי כרגע)
רשמו כאן הכל ללא פילטרים. המצב הכלכלי, ההחלטה של סמנכ"ל הכספים, ההתנהגות המאכזבת של השותף העסקי. הוציאו את זה מהראש אל הדף.
טור ב: מעגל ההשפעה (מה שכן בשליטתי או ביכולתי לקדם)
מול כל סעיף בטור א׳ מצאו פעולה אחת, קטנה ככל שתהיה, שנמצאת באחריותכם המלאה.
אם ההחלטה של הסמנכ״ל לא ניתנת לשינוי, השליטה שלכם היא בדרך שבה תתווכו את ההחלטה הזו לצוות כדי לשמור על מוטיבציה או בחלופות המקצועיות שתציגו לו בפגישה הבאה.
ברגע שהפרדתם את הדאגה מההשפעה, המוח עובר אוטומטית ממצב של הישרדות (Fight or Flight) למצב של פתרון בעיות.
(אפשר לינק להורדת דף עבודה)
2. שנו את השפה הניהולית
השפה שבה אנו משתמשים לא רק מתארת מציאות, היא מעצבת ומייצרת אותה.
מנהיגים ראקטיביים משתמשים בשפה רוויית דאגה וחוסר אונים, בעוד מנהיגים פרואקטיביים משתמשים בשפת השפעה. נסו לבצע את ההחלפות הבאות בשיח הפנימי שלכם ובפגישות העבודה:
במקום להגיד: אין מה לעשות, אלו ההנחיות החדשות
תגידו: אלו הנתונים החדשים שקיבלנו, בואו נבחן אילו חלופות יצירתיות עומדות לרשותנו במסגרת הזו
במקום להגיד: הוא תמיד תוקע את הפרויקטים שלנו ומלחיץ את כולם
תגידו: אני יכול לבחור איך להגיב להתנהלות שלו ולשנות את הדרך שבה אני מנהל מולן את הממשק המקצועי
במקום להגיד: אני חייבת לעשות את זה
תגידו: אני בוחרת לעשות את זה משום שזה משרת את היעד המשותף שלנו
3. צעדים מיקו מנהיגותיים
לפעמים האתגרים במעגל הדאגה נראים כמו הר ענק שאי אפשר להזיז. במצבים אלו, אל תנסו לפתור את המשבר הגלובלי כולו בבת אחת. שאלו את עצמכם את שאלת המפתח המדויקת:
מה הדבר הקטן האחד, שנמצא במאה אחוז בשליטתי, שאני יכול לבצע בשעה הקרובה, כדי להזיז את המנוף במעגל ההשפעה שלי?
זו יכולה להיות שיחת טלפון כנה, כתיבת מייל ממוקד, או אפילו החלטה לקחת נשימה עמוקה ולשנות את סדר היום של המשרד. התנועה הקטנה הזו שוברת את חוקי התקיעות ומייצרת מומנטום של עשייה והצלחה.
לסיכום
היכולת לפתח בחירה מודעת להסיט את המבט, את הזמן ואת המשאבים הפנימיים שלנו ממה שחוסם ומגביל אותנו, אל עבר מה שמאפשר לנו לפעול וליצור, היא הלב הפועם של מנהיגות מעוררת השראה. מנהיגות שמניעה אנשים מתוך חיבור פנימי עמוק, מתוך חזון ושותפות, ולא מתוך פחד, לחץ חיצוני או כניעה לנסיבות. כאשר אתם מתייצבים במרכז מעגל ההשפעה שלכם, תחושת התקיעות הניהולית והאישית מתפוגגת, והעשייה הופכת למדויקת ומספקת.
אבל איך עושים את זה בפועל כשהטלפון לא מפסיק לצלצל והלחץ בשיאו? איך גורמים למוח שלנו להפסיק להישאב אוטומטית ללולאות של דאגה ותסכול?
במאמר הבא, מכבאים למנהיגים: איך להחזיר לעצמכם את השליטה והחוסן ברגע האמת, נכניס את ה-NLP אל שולחן העבודה שלכם. נחשוף את המנגנונים הלא מודעים שמנהלים את הפוקוס הניהולי שלכם, ותקבלו כלים יישומיים לפריצת גבולות המעגל, כולל טכניקה נוירולוגית מהירה לשליפת חוסן מנטלי ברגעי משבר.
